את כל הזמן בוכה שאין לך ילד
והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים
והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד
ויש לו כוח הוא מושך
אבל בגילך
זה לא קל מישהו קם וחותך, הוא הולך
לא קל, תודי את פוחדת
זה לא קל כמה רצית להמשיך ואמרת חבל
זה לא קל
את פותחת את הראש עם איזה ספר
ומחברת את המילים לדמיונות
הפסיכולוג שלך אומר
שאין לך בעיות עם קשר
אבל גם ככה הוא הולך
זה לא בשבילך
יש משהו באוויר
ואת משערת
שזהו חלק
מהיופי של הסוף
והחלום שלך לקראת אמצע הדרך
אז את יוצאת להפסקה
את מחכה
