FC7G7F
ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
DmA7G7F
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
EAmEAmEAmEAm
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
CGAmEAm
בהתפרש המחנה אשר דינו
AmEDmAmCGF
להיות שופך דם האדם ומגינו.
DmA7
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
DmA7
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
GmAdim
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
A7FCDm
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
DmA7Gm
ניצב פרוש על היחיד והגדודים.
מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבוי יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם.
ליל חניה, ליל זמר...
בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו.
על אהבה הוא מדבר (בה הוא פותח)
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול.
ליל חניה, ליל זמר...
עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה.
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים.
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...