עטור מצחך ז ה ב שחור
אינני זוכר אם כתבו כך בשיר
מצחך מתחרז עם עיניים ואור
אינני זוכר אם חרזו כך בשיר
אך למי שתהיי חייו מלאי שיר
חלוקך הוורוד צמרירי ורך
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל
לא הייתי רוצה להיות לך אח
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה
את אוהבת להיות עצובה ושותקת
(ולהקשיב) להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים שוכח הכל אודות אחרים
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
(ושבויה) ושבויה בין כתלייך ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך
פרוש חלומי כמרבד לרגלייך
צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך
לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
עוד מעט ואבוא אלייך
עטור מצחך זהב שחור
יקרב אל שפתי כחרוז אליי שיר
אז אלחש על אוזנייך עד בוקר עד אור כשיכור
עטור מצחך זהב שחור
