פרשנות לשיר: זמנך עבר - אהוד בנאי

בעמוד זה תמצאו ניתוח ופרשנות של השיר

מילים ולחן: אהוד בנאי

תכנים נוספים לשיר זה

הודפס מאתר www.Nagnu.co.il

תקציר

השיר מתאר חלום בו הדובר חוזר לבית הספר התיכון ומפגש עם דמויות מהעבר שלו. כל דמות מייצגת תקופה או חוויה מסוימת בחייו, ומזכירה לו שהזמן עבר ושאין לחזור לאותם רגעים. המסר המרכזי הוא שהחיים הם זמניים וכל חוויה היא חולפת, ולכן יש להעריך את הרגעים בזמן שהם קורים.

נושא

זמניות החיים, נוסטלגיה, חלוף הזמן

ניתוח מילות השיר

בית

תוכן:

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון למסיבת פורים וקסמן עמד בפינה מבויש זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים חשבתי שאתה בהודו אמרתי לו אני בהודו הוא אמר וגם אתה עכשיו בהודו אתה לא מרגיש מוזר אנחנו כאן אורחים לרגע הבט סביב זו לא המסיבה שלנו אתה מקשיב אני מקשיב אמרתי לו שזהו באמת שיר לא מוכר נכון מאוד אמר לי ווקסמן זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר

ניתוח:

הבית הראשון מתאר את הדובר שחוזר לחלום לבית הספר התיכון, למסיבת פורים. הוא פוגש את ווקסמן, שמזכיר לו את תקופת הנדודים שלו. השיחה ביניהם מדגישה את התחושה של זמניות וחולף הזמן, כאשר ווקסמן אומר לדובר שזמנו עבר.

בית

תוכן:

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון לטיול שנתי רוסמן נעלם עם הטייפ הנייד פתאום שמעתי הדי רוק בין השיחים המשאית לא תחכה , קראתי לו , שיסעו כבר , הוא אמר אני לא זז מכאן עד סוף הצד זה קטע נהדר אנחנו כאן אורחים לרגע הבט סביב זו לא המשאית שלנו אתה מקשיב אני מקשיב אמרתי לו אבל מתחיל להיות לי קר להתראות אמר לי רוסמן זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר

ניתוח:

הבית השני מתאר את הדובר שחוזר לחלום לטיול שנתי בבית הספר התיכון. הוא פוגש את רוסמן, שמזכיר לו את התקופה של ההאזנה למוזיקה. השיחה ביניהם מדגישה את התחושה של זמניות וחולף הזמן, כאשר רוסמן אומר לדובר שזמנו עבר.

בית

תוכן:

בחלומי חזרתי לביה"ס התיכון ולא הכנתי שיעורים, פיקסמן מזיע רמז לי לבוא הוא רצה שנסתלק אליו לשמוע תקליטים הפעמון כבר מצלצל אמרתי לו שיצלצל! הוא אמר, אין בכלל ממה לפחד הכל כבר עבר אנחנו כאן אורחים לרגע הבט סביב זה לא הפעמון שלנו אתה מקשיב, אני מקשיב אמרתי לו וזה חלום כל כך מוזר תתעורר אמר לי פיקסמן זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר, זמנך עבר עבר עבר עבר עבר

ניתוח:

הבית השלישי מתאר את הדובר שחוזר לחלום לבית הספר התיכון, ולא הכין שיעורים. הוא פוגש את פיקסמן, שמזכיר לו את התקופה של האזנה לתקליטים. השיחה ביניהם מדגישה את התחושה של זמניות וחולף הזמן, כאשר פיקסמן אומר לדובר שזמנו עבר.

פזמון