שוב אני לוקח זמן
בין פקיעין לבית ג'ן:
רמזים של גאולה
והצבא בפעולה.
שם ידעתי אהבה
היא הייתה כל כך טובה.
זוג עיניה זוג יונים לא קוראת עיתונים,
לא אכפת לה שום דבר יוצאת בלילה לכיכר
ממדליקה הפתילייה ומחכה לבחיר ליבה.
מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן.
כל הלילה על האש,על נפשנו אבקש,
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח.
איך פניה משתנים כמו במעשה כשפים,
השכנים מתלחשים: יש לה עסק עם שדים...
כשהירח מתמלא על פניה אור עולה.
על הבוקר היא יוצאת אל הוואדי ללקט
עשבי בר ותאנים היא תביא לילדים,
מסתורין על השולחן, בחצר טלה קטן.
מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן.
כל הלילה על האש,על נפשנו אבקש,
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח.
יום אחד יגיע איש הוא ידליק אורות בכביש
היא חלמה את החלום והיא יודעת: יבוא יום.
אותי שלחה מכאן לדרך אל המעין.
מה אומר ומה אגיד? תן לפצע להגליד
העיקר, לא לפחד, כמו שאתה כוכב בודד,
שם בין כל החלונות דולק אור לנשמות.
מי זה בא בדמות ענן, עמוד עשן.
כל הלילה על האש,על נפשנו אבקש,
יום אחד הכל יפרח הלב של העולם נפתח.
