בוקר חודש מאי, פוקח את עיני
האביב בחוץ, כמו ילד מתפרע עם קופסת צבעים
הפרח הסגול שאת אוהבת מטפס על הקיר
במכתב האחרון שאת שלחת לי
שזרוק על הפסנתר בין חשבונות ובין ספרי תווים
כתבת לי שעברת לגור בחדר שמשקיף על העיר
וכתבת לי שאת מאושרת
שם את יכולה לנשום
ויפה שם שזה כמו להיות בסרט
לחיות את החלום
כאן את מבינה לא השתנה הרבה
הפסנתר עוד מתאמץ ומזייף קצת בצלילים גבוהים
לשיר המסובך שאת אוהבת לא מצאתי מילים
ויש לי תוכניות את מחייכת
את תמיד אמרת שיש לי כישרון למגדליי קלפים
אולי הפעם זה יהיה אחרת אם אני אאמין
וכתבת לי שאת מאושרת
שם את יכולה לנשום
ויפה שם שזה כמו להיות בסרט
לחיות את החלום
ועכשיו אני עוצם עיניים
מדמיין אותך קרוב
כשהכעס מתפוגג ונעלם
נשאר רק לאהוב
נשאר רק לאהוב
נשאר רק לאהוב
