פרשנות לשיר: ואולי הסוף כבר היה - החצר האחורית

בעמוד זה תמצאו ניתוח ופרשנות של השיר

מילים: יענקל'ה רוטבליט

לחן: תומר יוסף

תכנים נוספים לשיר זה

הודפס מאתר www.Nagnu.co.il

תקציר

השיר עוסק בתחושת הסיום והפרידה, הן במובן האישי והן במובן הקולקטיבי. הוא מתאר את הרגעים האחרונים של תקופה מסוימת, את ההכרה בכך שהסוף כבר הגיע, ואת ההתמודדות עם השינויים והאכזבות שבאים בעקבותיו. השיר משלב דימויים של מסיבת פורים, משחק כדורגל, ותזמורת כדי להמחיש את התחושות השונות של הסיום והפרידה.

נושא

סיום, פרידה, שינוי, אכזבה, הכרה במציאות

ניתוח מילות השיר

בית

תוכן:

בִּמְסִבַּת פּוּרִים בִּלְתִּי-נִגְמֶרֶת הַמַּסֵּכוֹת עוֹד חוֹגְגוֹת עַד דְּלָא יָדַע אֵימַת הַפִּכָּחוֹן תְּלוּיָה מֵעַל כְּחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת. זְמַן לְדִבְרֵי פְּרֵדָה.

ניתוח:

הבית הראשון מתאר מסיבת פורים בלתי נגמרת, שבה המסכות עדיין חוגגות. יש תחושה של חוסר ידיעה ושל איום הפיכחון שמרחף מעל. זהו זמן לפרידה, והמסיבה מסמלת את הסוף הקרב.

בית

תוכן:

עוֹלָם חָדָשׁ נוֹלַד, לֹא לִכְמוֹתוֹ פִּלַּלְנוּ מַעֲמִידִים פָּנִים כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר מוּל שַׁחַר יוֹם שֶׁלֹּא עָלָיו חָלַמְנוּ אַךְ בְּבוֹאוֹ הָיָה יוֹמֵנוּ לֶעָבָר.

ניתוח:

הבית השני מדבר על עולם חדש שנולד, אך לא כפי שציפינו. ישנה תחושה של העמדת פנים כאילו הכל בסדר, אך למעשה, היום החדש מביא עמו תחושת אכזבה והעבר נשאר מאחור.

פזמון

תוכן:

אֲבָל הַסּוֹף כְּבָר הָיָה כְּשֶׁזֶּה קָרָה לֹא שַׂמְתָּ לֵב אֲפִלּוּ הָיָה קַל לְהִתְכַּחֵשׁ לְהֵאָחֵז בָּאַשְׁלָיָה וּלְשַׂחֵק אוֹתָהּ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם בְּעָיָה אֲבָל הַסּוֹף כְּבָר הָיָה.

ניתוח:

הפזמון מדגיש שהסוף כבר הגיע, אך לא שמנו לב לכך. היה קל להתכחש למציאות ולהיאחז באשליה, לשחק כאילו אין בעיה, אך הסוף כבר היה.

בית

תוכן:

זֶה שֶׁהָפַךְ עַל פִּיו אֶת סִפּוּרֵנוּ בָּא לְלַמֵּד שֶׁהָאֱמֶת תָּמִיד שִׁקְּרָה הִנֵּה מְקֻלָּלִים כָּל מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ הָרַע הָיָה לְטוֹב, הַטּוֹב הָיָה לְרַע.

ניתוח:

הבית השלישי מדבר על כך שהאמת תמיד הייתה שקרית, וכל מעשינו היו מקוללים. יש תחושה של הפיכת הטוב לרע והרע לטוב, והכל נראה הפוך ומעוות.

בית

תוכן:

וְכָל מָה שֶׁעָלָיו נָתַנּוּ אֶת חַיֵּינוּ בֶּאֱמוּנָה גְּדוֹלָה יָדַעְנוּ לְהַצְדִּיק גַּם מַעֲשִׂים אֲשֶׁר הַיּוֹם קָמִים עָלֵינוּ כְּאִלּוּ שָׁוְא הָיָה לְהֶבֶל וְלָרִיק.

ניתוח:

הבית הרביעי מתאר את התחושה שכל מה שנתנו לו את חיינו והאמנו בו, מתברר כיום כשווא והבל. יש תחושת אכזבה גדולה והכרה בכך שהמאמצים היו לשווא.

פזמון

תוכן:

אוּלַי הַסּוֹף כְּבָר הָיָה כְּשֶׁזֶּה קָרָה לֹא שַׂמְתָּ לֵב אֲפִלּוּ הָיָה קַל לְהִתְכַּחֵשׁ, לְהֵאָחֵז בָּאַשְׁלָיָה וּלְשַׂחֵק אוֹתָהּ כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם בְּעָיָה אֲבָל הַסּוֹף כְּבָר הָיָה.

ניתוח:

הפזמון חוזר על עצמו ומדגיש שוב שהסוף כבר הגיע, אך לא שמנו לב לכך. היה קל להתכחש למציאות ולהיאחז באשליה, אך הסוף כבר היה.

בית

תוכן:

הִנֵּה תִּזְמוֹרֶת מְכַוֶּנֶת אֶת כֵּלֶיהָ חָזוֹן חָדָשׁ קוֹרֵא לָקוּם לְהִתְפַּקֵּד שֶׁהָאֱמֶת הַחֲדָשָׁה תָּנִיף דְּגָלֶיהָ עַל מִזְבְּחָהּ אֵיזוֹ תְּמִימוּת שׁוּב תֵּעָקֵד

ניתוח:

הבית החמישי מתאר תזמורת שמכוונת את כליה, ומדבר על חזון חדש שקורא לקום ולהתפקד. האמת החדשה מניפה את דגליה, אך שוב תמימות כלשהי תוקרב על מזבחה.

בית

תוכן:

כִּי שׁוּב תֵּאוֹרְיָה מִתְחַלֶּפֶת בְּתֵאוֹרְיָה אַל תִּצְטַנֵּן, זוֹהִי רַק רוּחַ הַתְּקוּפָה בִּקְצֵה מַסְלוּל הַתְּהִלָּה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה תָּמִיד מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת פַּח הָאַשְׁפָּה.

ניתוח:

הבית השישי מדבר על כך שתיאוריות מתחלפות זו בזו, וזו רק רוח התקופה. בקצה מסלול התהילה של ההיסטוריה תמיד מחכה פח האשפה בסבלנות.

פזמון

תוכן:

ניתוח:

הפזמון חוזר שוב ומדגיש את התחושה שהסוף כבר היה, אך לא שמנו לב לכך. היה קל להתכחש למציאות ולהיאחז באשליה, אך הסוף כבר היה.

בית

תוכן:

תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם זֶהוּ סוֹף הַמִּשְׂחָק תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם זֶה נִגְמַר, הַשּׁוֹפֵט שָׁרַק.

ניתוח:

הבית השביעי מתאר את סיום המשחק, כאשר הדובר תולה את הנעליים והשופט שורק לסיום. זהו סמל לסיום תקופה והכרה בכך שהמשחק נגמר.

בית

תוכן:

אוֹמֵר שָׁלוֹם לְכַר הַדֶּשֶׁא שָׁלוֹם לַכַּדּוּר הֶעָגוֹל שָׁלוֹם לַשַּׁעַר וְלָרֶשֶׁת – אֲנִי לֹא אַבְקִיעַ עוֹד גּוֹל.

ניתוח:

הבית השמיני מתאר פרידה מכר הדשא, מהכדור, מהשער ומהרשת. הדובר מכיר בכך שלא יבקיע עוד גול, וזהו סמל לפרידה מהמשחק ומהעבר.

בית

תוכן:

תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם הַגּוּף אוֹמֵר לִי "דַּי" תּוֹלֶה אֶת הַנַּעֲלַיִם תַּמְשִׁיכוּ לְשַׂחֵק בִּלְעָדַי.

ניתוח:

הבית התשיעי מדבר על כך שהגוף אומר לדובר "די", והוא תולה את הנעליים. הוא מכיר בכך שהמשחק ימשיך בלעדיו, וזהו סמל לפרישה והכרה במגבלות.

בית

תוכן:

עוֹבֵר לִי הַכֹּל כְּמוֹ בְּסֶרֶט הַחַיִּים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת הַתְּקוּפָה הַטּוֹבָה בַּנִּבְחֶרֶת בַּקַּמְפֵּיְן הַהוּא, שֶׁכִּמְעַט –

ניתוח:

הבית העשירי מתאר את החיים שעוברים כמו בסרט, משבת לשבת. הדובר נזכר בתקופה הטובה בנבחרת ובקמפיין שכמעט הצליח, וזהו סמל לנוסטלגיה והכרת תודה על העבר.

בית

תוכן:

הַתְּמוּנָה כְּמוֹ כַּדּוּר מִתְגַּלְגֶּלֶת וְהִנֵּה סוֹף הַסִּפּוּר עַד עוֹלָם יִחְיֶה בִּי הַיֶּלֶד שֶׁרָץ אַחֲרֵי כַּדּוּר.

ניתוח:

הבית האחד עשר מתאר את התמונה שמתגלגלת כמו כדור, ומסמל את סיום הסיפור. הדובר מכיר בכך שהילד שרץ אחרי הכדור יחיה בו לנצח, וזהו סמל לזיכרונות ולתשוקה שלא תיעלם.

בית

תוכן:

תָּמִיד זֶה נִגְמַר קָטַסְטְרוֹפָה בַּבַּיִת, בְּהֶפְסֵד אוּמְלָל וּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים בְּאֵירוֹפָּה בֵּין הַדֶּשֶׁא וּבֵין הַסַּפְסָל...

ניתוח:

הבית האחרון מתאר את התחושה שתמיד הסיום הוא קטסטרופה, בבית או בהפסד אומלל. הדובר נזכר בשתי השנים באירופה, בין הדשא ובין הספסל, וזהו סמל לתקופה קשה ולסיום מאכזב.

שירים קשורים