יום אחד ,יראו אותי
הולך לבד , לעולמי
יש שיבכו ,אני אשכב
כמו שאני , שוכב עכשיו
יותר לא , יותר לא נלחם
יותר לא נלחם
חדר קטן , לך לו ולי
ארבעה קירות , ואיזה כלי
יותר מזה , אנ'לא צריך
כל כך פשוט , כל כך מביך
יותר לא , יותר לא נלחם
יותר לא נלחם
שתי מילים , אוהב אותך
ומאמין , רק בי ובך
רצית לעוף , ומה נשאר
אותו טפטוף ,דמעה על כר
יותר לא , יותר לא נלחם
יותר לא נלחם
מי ידע , את שהוא מתכנן
הרי הכול חידה , כשהוא מנגן עלינו
מי ייתן ,וידלג עלי היום
ישתחוו , יאמרו הלל
יתפללו ,יומם וליל
ואז יצאו ,למלחמות
לא ירחמו ,עלינו עוד
יותר לא , יותר לא נלחם
יותר לא נלחם
אין מקום , ולנו אין תקווה
גם כשתפסיק לנשום , בעצם לא תדע
מניין באת ,ולאן אתה הולך
יותר לא , יותר לא נלחם
יותר לא נלחם
ואז אני , פתאום נזכר
איך שהיה , ואיך נגמר
כל כך פשוט, יכל להיות
לו לא נמות , אולי נתחיל לחיות
