בין עצי היער על גזעו הסב
כבד ימים וסער עץ אלון ניצב
הו-א הו-א הו-א
למה ומדוע נד העצב בעולם
הו-א הו-א הו-א
למה ומדוע עצובים שירי כולם
פעם בשנות אלף
דוכיפת זהב,
באה ומזמרת
שיר תוגה עליו.
הו-א, הו-א, הו-א...
והעץ קשה עורף
את קולה ינצור
ללילות החורף,
ללילות הכפור.
הו-א, הו-א, הו-א...
בליל קור ודלף,
תן או הלך זר,
פעם בשנות אלף
ישמעוהו שר.
הו-א, הו-א, הו-א...
