פתיחה:
זה דור המבול,
לאחרונה מרגיש את זה בעצמות
בכל סיבוב, בכל פיתול,
בכל שיחה בלילה,
בחיי השניים
שמפוררים אותי באיטיות.
כשאני נכנס אל תוך החדר,
להרדים את ילדתי,
עם שיר ערש קדום.
זה דור המבול,
אני יודע,
אני שומע קולות,
וגם אתם תגלו.
זה דור המבול
זה בעסקי כבוד,
זה בין האותיות,
בדברים שלא נאמרו.
כל מה שמלוכלך בחוץ,
מה שטהור ישן,
זה עולם קצת הפוך.
רק לעיתים בחלומות
את מלטפת, את אומרת,
הגיע הזמן כבר לקום.
אבל זה דור המבול
ואין אותך ואין אותי
ולא נותר יותר כלום.
ויש תפילה,
ללא מילים,
רק שירד עליי,
ישטוף הכול,
אבל ברחמים.
מעבר:
זה דור המבול,
זו תחרות ריצה זו מלחמה,
על כל מטר ארור.
זה להתפשט בלי צורך,
מכל מי שאתה,
בשביל כפיים וחיוך.
זה להגיד הרבה ׳אני׳
וזה לשכוח למה
ומה בכלל המהות.
זה דור המבול
וכל תיבה תשקע
כי לא למדנו לשוט.
מעבר:
זה דור המבול
פתאום נזכרתי באימי
בלילה קר ורטוב,
שמה לי יד על החזה,
שואלת מה יש,
אני משקר בלי לזוז.
כי הכול כבד עליה
ונגמר כאן הזמן
וכל המלאכים התאבדו.
זה דור המבול,
אני ידעתי כבר אז
וגם אתם עוד תראו.
ויש תפילה,
ללא מילים,
רק שירד עליי,
ישטוף הכול,
אבל ברחמים.
סיום:
