מילים לשיר שיר אהבה של חתול רחוב - החצר האחורית

שִׁיר אַהֲבָה שֶׁל חֲתוּל רְחוֹב מילים: יענקל'ה רוטבליט לחן: איתמר ציגלר, תומר יוסף, גדי רונן נִתּוּר מִן הָעֵץ לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ – קַלֵּי קַלּוּת, הוּא חָשַׁב לְעַצְמוֹ לְבִיבוֹת בְּשַׁמֶּנֶת, זְנַב דָּג מָלוּחַ... חֲתוּל הָרְחוֹב לִקֵּק אֶת שְׂפָמוֹ. בַּמַּסָּע הָאָרוֹךְ עַד לִפְנִים הַחֶדֶר הָאִשָּׁה הַיָּפָה מִן הַחֲלוֹמוֹת נִמְנְמָה עֲגוּמָה, מְקֻפֶּלֶת כִּסְוֵדֶר לְבַד מוּל מָסָךְ מְרַצֵּד פִּרְסוֹמוֹת. וְהֶחְמִיץ בָּאֲוִיר מִין נִיחוֹחַ שֶׁל עֶצֶב שֶׁהִשְׁאִיר אַחֲרָיו הָאִישׁ שֶׁיָּצָא מְפַזֵּר רְסִיסִים שֶׁל תִּקְוָה מְנֻפֶּצֶת וְלִבּוֹ הַשָּׁבוּר מְדַמֵּם בַּחֻלְצָה. אִישׁ נִגֵּן בְּכִנּוֹר בָּרְחוֹב וּבַכּוֹבַע מוֹסִיף לְלַקֵּט צִלְצוּלֵי מַטְבְּעוֹת. עוֹד מְעַט וְיוּכַל לֶאֱכוֹל לַשֹּׂוֹבַע תַּבְשִׁיל שֶׁקּוֹרֵא לְבִטְנוֹ כְּבָר שָׁעוֹת. יֵשׁ אִשָּׁה בְּחַדְרָהּ וְיֵשׁ הָאִישׁ בָּרַכֶּבֶת וְיֵשׁ שִׁיר מִתְגַּלְגֵּל בְּלִי מוּסָר וְהַשְׂכֵּל כִּי תָּמִיד בְּקִינַת אַהֲבָה נִכְזֶבֶת יֵשׁ בְּכִי כִּנּוֹר וְחָתוּל מְיַלֵּל. זֶה נִגּוּן מְשֻׁנֶּה, לֹא אָבִין אַף פַּעַם מָה מֵבִיא בְּנֵי אָדָם לִדְמָעוֹת חֲתוּל הָרְחוֹב הַשָּׂבֵעַ מִמַּעַל מֵטִיל אֶל הַכּוֹבַע שְׁתֵּי מַטְבְּעוֹת. וְצוֹפֵר הַקַּטָּר וְיוֹצֵאת הָרַכֶּבֶת וּפִתְאוֹם הָעוֹלָם כְּמוֹ נִרְתָּע מִמְּקוֹמוֹ עִם הַנּוֹף הַחוֹלֵף בַּחַלּוֹן שׁוּב נִשְׁקֶפֶת דְּמוּתָהּ שֶׁנִּדְמֶה שֶׁקָּרְאָה לוֹ בִּשְׁמוֹ. הָאִשָּׁה הַיָּפָה פּוֹקַחַת עֵינַיִם מֵחֲלוֹם מְשֻׁנֶּה שֶׁחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ חֲתוּל הָרְחוֹב נוֹעֵל מַגָּפַיִם וְאוֹמֵר, שׁוּב הַכֶּלֶב נָשַׁךְ אֶת חוֹטְמוֹ. הִיא חוֹשֶׁבֶת – מֵאֵיפֹה נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ? אֵיךְ הֲמוֹן לְבִיבוֹת הִיא אָכְלָה בְּלִי לִזְכּוֹר? הִנֵּה זֶה שָׁם הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ אֲנִי שׁוּב רְעֵבָה, הִיא קָמָה לִסְגּוֹר. יֵשׁ אִשָּׁה בְּחַדְרָהּ וְיֵשׁ הָאִישׁ בָּרַכֶּבֶת וְיֵשׁ שִׁיר מִתְגַּלְגֵּל בְּלִי מוּסָר וְהַשְׂכֵּל כִּי תָּמִיד בְּקִינַת אַהֲבָה נִכְזֶבֶת יֵשׁ בְּכִי כִּנּוֹר וְחָתוּל מְיַלֵּל. וְנַגַּן הַכִּנּוֹר אָז אוֹסֵף אֶת הַכּוֹבַע לָאִשָּׁה בַּחַלּוֹן אֶת הַקֶּשֶׁת מֵנִיף הִיא יָפָה, וְזֶה זְמַן שֶׁנָּתַן אֶת עֵינוֹ בָּהּ נִיחוֹחַ תַּבְשִׁיל אֶת חוֹטְמוֹ מֵצִיף. מִבְּלִי שֶׁתַּבְחִין בּוֹ הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ בְּלִבָּהּ הַנִּשְׁבָּר הַכְּאֵב הֶעָנוֹג הִנֵּה עוֹד נָסִיךְ שֶׁהָפַךְ לִצְפַרְדֵּעַ וְחִיּוּךְ שֶׁל חָתוּל רִחֵף – וְנָמוֹג. יֵשׁ אִשָּׁה בְּחַדְרָהּ וְיֵשׁ הָאִישׁ בָּרַכֶּבֶת וְיֵשׁ שִׁיר מִתְגַּלְגֵּל בְּלִי מוּסָר וְהַשְׂכֵּל כִּי תָּמִיד בְּקִינַת אַהֲבָה נִכְזֶבֶת יֵשׁ בְּכִי כִּנּוֹר וְחָתוּל מְיַלֵּל.